עובדים רבים, ובעיקר כאלה הנמצאים בנקודות הרגישות בחייהם, אינם מודעים לזכויותיהם ומאפשרים למעסיקים, גם כאלה עם כוונות טובות, לקפח את זכויותיהם. כך, נשים בהיריון, המהוות את אחת האוכלוסיות המקופחות ביות בשוק העבודה, אינן מודעות לזכויותיהן ולהגנות הנמצאות בחוק המגינות עליהן בפני פיטורין שלא כדין.
במסגרת עבודתו של משרדנו, הן בליווי מעסיקים והן בייצוג עובדים, נתקלנו לא אחת במעסיקים אשר אינם מודעים לאיסורי ההפליה השונים הנמצאים בחוק. כך, על אף ורוב המעסיקים מודעים כי מכוח חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954, חל איסור לפטר אישה בהריון אשר עבדה אצל המעסיק תקופה של שישה חודשים מבלי לבקש את אישור משרד שר העבודה והרווחה, אינם מודעים כי נאסר עליהם מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988, לפטר נשים בהריון עקב הריונן, אף אם העובדת עבדה אצל המעסיק תקופה של פחות מחצי שנה, ואף תקופה של יום (כך גם בעת הקבלה לעבודה, אבל על כך לא נפרט כאן).
כך, בניסיון להימנע מ"סיבוכים" עם העובדת כאשר חוק עבודת נשים יחול, הם נוקטים בגישה "מונעת" ומפרים את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה מבלי להבין את הנזק הנגרם לעובדת מחד ואת הפרת החוק שהם מבצעים מאידך. הפרה כאמור תגרור עונש הכפול מהקנס המוטל בחוק העונשין התשל"ז-1977 ועלולה להגיע לסכום של 150,000 ₪ ללא הוכחת נזק ועל אף היותה של העובדת מועסקת טרייה ללא ותק משמעותי כלשהו במקום העבודה.
במצב דברים זה, הנזק שנגרם לצדדים עולה עשרות מונים על "הנזק" שיגרם למעסיק אשר עליו לספוג את העלות של יציאת העובדת לחופשת לידה והפסד של 3-6 חודשי עבודה.
נזק זה יכול להימנע בקלות ע"י היוועצות נכונה בטרם קבלת ההחלטה על הפיטורין על-ידי המעסיק, ומאידך, הנזק שנגרם לעובדת שפוטרה עקב הפליה אסורה יכול להצטמצם באמצעות ייצוג מול המעסיק המפר. אמנם דבר לא יוכל לחזיר לעובדת שפוטרה עקב הפליה את ועוגמת הנפש שספגה, אך פיצוי הולם עשוי למתן את הפגיעה.
